משולש החשיפה: הצמצם ועומק השדה

חשיפה היא סך כל כמות האור המגיעה אל חיישן המצלמה, בעת יצירת התמונה.
בחשיפה משתתפים שלושה מרכיבים שאחראיים – כל אחד ותפקידו – על הגדלת או הקטנת כמות האור בתמונה.
שלושת מרכיבים אלו הם הצמצם, התריס וה ISO (מהמילה היוונית ISOS ולא “איי-אס-או”) והם מכונים “משולש החשיפה”.
הצמצם נמצא בתוך עדשת המצלמה, וניתן לומר כי למעשה הוא החלק הראשון אותו פוגש האור בדרכו לחיישן המצלמה.

אז מהו בעצם הצמצם?

הצמצם הינו המנגנון אשר קובע את קוטר “החור של העדשה” אשר דרכו נכנס אור למצלמה.
פתיחת צמצם “מגדילה את החור” וסגירת צמצם מקטינה אותו.

ערכי הצמצם מסומנים באות ולידה מספר, כאשר מספר קטן מסמל חריר גדול ואילו מספר גדול מסמל חריר קטן. מבולבלים? טיפ קטן לאיך לזכור את זה – בהמשך.

                    צמצם פתוח (f/1.8) חריר גדול
                         צמצם סגור (f/16) חריר קטן

 

 

 

 

 

 

 

 

כיצד נקבע את מיפתח הצמצם במצלמה שלנו?

          גלגלת השליטה מעל חוגת בורר המצבים

בשביל לשלוט במפתח הצמצם (“גודל החריר”) נעביר את חוגת בורר המצבים למצב החצי-ידני “עדיפות צמצם” (Aperture Priority), המסומן במצלמה על ידי האות A או AV במצלמותמתוצרת Canon. בחירה זו מאפשרת לנו לשלוט ולקבוע את ערכי מיפתח הצמצם ובו בעת מהירות התריס (ובחלק מן המצלמות גם רגישות ה ISO) תקבע אוטומטית על ידי המצלמה בכדי להשיג חשיפה מתאימה. לבחירת ערך הצמצם הרצוי לנו נשתמש בגלגלת השליטה הממוקמת בגוף המצלמה. בחירה בצמצם סגור תכניס פחות אור אל המצלמה ואילו בחירה בצמצם פתוח תאפשר להכניס יותר אור אל המצלמה. במקומות חשוכים אם כן, נעדיף לבחור ערכי צמצמים פתוחים.

 

הצמצם ועומק השדה

מעבר לשליטה בכמות האור הנכנס אל המצלמה, לצמצם חשיבות מכרעת על עומק השדה (Depth Of Field) של התמונה.
את עומק השדה ניתן להגדיר כ “תחום העצמים שבפוקוס”.
עומק שדה גבוה/גדול משמעו שיש “יותר פוקוס” בתמונה, דהיינו יותר פרטים בתמונה נמצאים בחדות.
עומק שדה נמוך/קטן משמעו שיש “פחות פוקוס”, דהיינו פריטים בודדים בתמונה נמצאים בחדות.

בחירת מיפתח הצמצם משפיעה ישירות על עומק השדה של התמונה שלנו.
ככל שנבחר בערכי צמצמים סגורים יותר (מספרים גדול), כך עומק השדה בתמונה יהיה גבוה/גדול יותר.
ככל שנבחר בערכי צמצמים פתוחים יותר (מספר קטן), כך עומק השדה בתמונה יהיה נמוך/קטן יותר.

זוכרים את הטיפ עליו דיברתי מקודם?
אם כן, נוכל לזכור את ההבדלים בין צמצמים פתוחים לסגורים, ע”י הבנה כי: מספר גדול יותר = עומק שדה גדול יותר ואילו מספר קטן יותר = עומק שדה קטן יותר.

                צמצם פתוח (f/1.8) – עומק שדה נמוך/קטן.
                 צמצם סגור (f/11) – עומק שדה גבוה/גדול.

 

 

 

 

 

 

 

לסיכום:

נבחר לצלם במצב ‘עדיפות צמצם’ בד”כ במקרים בהם חשוב לנו לשלוט בעומק השדה של התמונה או במקרים בהם אנחנו מתמודדים עם צילום בתאורה קשה; וזוהי לרוב הבחירה שלי כאשר אני מצלם בדרכים, ברחוב, בנסיעות ובטיולים.

חשוב לזכור כי הצמצם שולט בכמות האור הנכנס אל המצלמה, מה שאומר כי במידה ונסגור את הצמצם אזי יכנס פחות אור והמצלמה תצטרך לפצות על כמות האור המועטה בהאטת מהירות התריס, וזאת בכדי לתת זמן רב יותר לאור לפגוע בחיישן. אם נבחר בצמצם פתוח יותר, יכנס אור רב יותר והמצלמה תצטרך להגביר את מהירות התריס על מנת למנוע מאור רב לפגוע בחיישן.

התרשים המצורף אותו תרגמתי, מציג בצורה ויזואלית את ההשפעה של הצמצם על עומק השדה, על מהירות התריס ועל כמות האור הנכנס. (מקור: The Digital Process

Aperture priority and depth of field
עדיפות צמצם ועומק השדה. מקור: The Digital Process

 

למטיבי הלכת שבניכם – וידאו של 12 דקות וקצת, מהערוץ של צ’לסי וטוני נורת’רופ המסביר בצורה ויזואלית את תפקידי הצמצם:

מחשבה 1 על “משולש החשיפה: הצמצם ועומק השדה”

כתיבת תגובה