לו ריד אמר פעם כי “אין שום דבר העולה על שתי גיטרות, באס ותופים”.
לפני מספר ימים, כשחיפשתי בערימת הדיסקים שברכב שלי את אחד הדיסקים שכנראה ואבדו לנצח, ניתקלתי באלבומם הראשון של פרל-ג’אם, “10”.
היה זה אחד האלבומים המשפיעים באותה התקופה בה נירוונה, אליס אין צ’יינס, סאונדגארדן ופרל-ג’אם הביאו את בשורת הגראנג’ שהחל פורץ אל קדמת הבמה.
“פרל-ג’אם” היא אחת הלהקות היחידות שעודנה פעילה, מאותה התקופה שבה לרוק האלטרנטיבי היה קסם, היתה אמירה והיה את הזוהר של האנשים ‘שהחיים בעטו בהם’.
אחד השירים האהובים עלי, “Black”, זכה לביצוע מצויין במופע ה MTV unplugged ב-1992.