רגע (עגום) של קודאק

Kodak Instamatic 25

בגיל 5 קיבלתי מאבא שלי את המצלמה הראשונה שלי. היתה זו מצלמת קודאק קטנה ומרובעת, Instamatic 25,  שהוציאה פריימים ריבועיים באיכות סבירה. קופסאת הפלסטיק הזו של קודאק, היתה המצלמה הקטנה שהתחילה את הרומן הגדול שלי עם הצילום.

ג’ורג’ איסטמן מייסד החברה, עבד למחייתו כרואה חשבון בבנק, אך בלילות פיתח תמיסות שונות רגישות לאור, עד שבשנת 1888 הציג לעולם את המצאת ה’קודאק’ – מתקן צילום ידני עם סרט צילום שמכיל 100 תמונות. הרעיון של איסטמן היה פשוט – המצלמה צריכה להיות קלה לשימוש כמו עט והסיסמא שהובילה את הפרסומים שלו היתה “You Press The Button We Do The Rest” (בתרגום חופשי: “אתה תלחץ על הכפתור, אנחנו נדאג לשאר”). מעבדות קודאק פיתחו והדפיסו בעבורכם את התמונות ושלחו בחזרה מצלמה עם סרט חדש וכל זאת בעבור 10$. ב1930, בחגיגות ה 50 למצלמות הקודאק קיבל כל ילד מתחת לגיל 12 מצלמה. איסטמן הפיץ חצי מיליון מצלמות בארה”ב ובקנדה, ימי הדיוקנאות לעשירים בלבד חלפו מן העולם, עכשיו כל אחד יכל לצלם. בזמן קצר הצליחה איסטמן-קודאק להפיץ את מצלמותיה בכל העולם.

קודאק אחראית ללא מעט מהפכות: חוץ מהמצאת סרט הצילום, סחפה קודאק את ארה”ב עם מצלמת הבראוני שעלתה דולר אחד – והפכה את המצלמה האישית למוצר להמונים, המציאה את המצלמה הדיגיטלית הראשונה כבר ב-1975 (אך לא השקיעה או פיתחה אותה, מחשש שתפגע בהכנסותיה ממכירת הסרטים, מקור הכנסתה העיקרי) והיתה אחראית על פיתוח רוב רכיבי הצילום בטלפונים הסלולריים.
עם הצונאמי הדיגיטלי והשפל במכירות המצלמות וסרטי הצילום נקלעה קודאק לקשיים כלכליים כמו שלא ידעה בכל שנות קיומה. קודאק הודיעה לאחרונה למשקיעיה כי עליה לגייס מאות מיליוני דולרים או לחלופין למצוא קונה לפטנטים שלה. למזלה של קודאק, היא מחזיקה באוצר בצורת 1,100 פטנטים רשומים בתחום הצילום הדיגיטלי. כבר ביולי השנה החלה החברה להתעניין במכירת הפטנטים, מה שהביא לגל שמועות על כך שהיא עומדת לפשוט רגל. עכשיו, כאמור, כבר ברור: היא חייבת למכור אותם כדי לשרוד. (קרדיט: nana10)

קודאק המשיכה לשמור לאורך השנים על הקו הפשוט שבהפעלת מצלמותיה ובעידן הרשתות החברתיות אף שילבה במצלמות שלה אפשרות לשיתוף באתרים מובילים. היא הקימה את Kodak Gallery – פלטפורמת רשת המאפשרת להעלות תמונות לצורך שיתוף, אחסון, תצוגה והדפסה.

לאן קודאק הולכת מכאן? עדיין לא ממש ברור, אבל כמי שהובילה את הצילום מימיו הראשונים ועד למקום בו הוא נמצא כיום, אני מתקשה להאמין שהיא תעלם מן הנוף החזותי – תרבותי שלנו.