וילהלם בראס (Wilhelm Brasse) היה צלם פולני ואסיר פוליטי במחנה הריכוז אושוויץ במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא נודע “כצלם המפורסם של מחנה הריכוז אושוויץ”.
בראס יליד 1917, למד לצלם פורטרטים בסטודיו של דודתו ונאמר עליו כי הייתה לו “עין לדימוי המספר סיפור והיכולת לגרום למצולם שלו להרגיש נינוח”.
לאחר הפלישה הגרמנית לפולין ולכיבוש עיר הולדתו בדרום פולין, נחקר בראס על ידי ה”אס-אס” (SchutzStaffel). הוא סירב להישבע אמונים להיטלר, ונכלא לשלושה חודשים. לאחר שחרורו, עדיין סירב להיכנע ל“דויטשה פולקסליסטה” (“רשימת האנשים הגרמנית” – מוסד של המפלגה הנאצית שתכליתו סיווגם של תושבי השטחים הכבושים לגרמניה לקטגוריות של כדאיות, על פי קריטריונים שבנה את היינריך הימלר) ולכפות על עצמו את הצבא הגרמני ובעקבות זאת, ב31 באוגוסט 1940 מיד עם פתיחתו, נשלח וילהלם בראס למחנה הריכוז באושוויץ.
בפברואר 1941 בשל היותו צלם מקצועי לפני המלחמה, יכולתו הטכנית והעובדה שדיבר גרמנית, נבחר ע”י שוביו לתפקיד של צילום תמונות עבור הנאצים.
בראס נשלח לתעד את היהודים במחנה הריכוז ביחידה של ‘זיהוי צילומי’.
שנה וחצי לאחר מכן פגש בראס את ד”ר יוזף מנגלה הנאצי, שהתלהב מצילומיו של בראס ורצה שיצלם עבורו חלק מהתאומים והאנשים החולים שערך בהם ניסויים. מנגלה התעקש שבראס יהיה זה שיצלם עבורו את צילומי הזהות של אסירי אושוויץ, בשלוש פוזות: מקדימה ומכל פרופיל.
“המשרה” שקיבל בראס בה אולץ לצלם ילדים מפוחדים וקורבנות של ניסויים רפואיים מבעיתים, שניות לפני מותם במחנה ההשמדה, הצילה את חייו ואפשרה לו לקבל יחס ואוכל הרבה יותר טובים מרבים אחרים. בנוסף אמר בראס כי מעולם לא היה יכול לסרב להוראותיהם של מנגלה וקצינים נאצים אחרים. “זאת הייתה פקודה ולאסירים לא הייתה זכות להתנגד. לא יכולתי לומר ‘אני לא אעשה את זה'”, הוא נזכר, בראיון שהעניק ב-2006. “אני רק הקשבתי למה שאמרו לי לעשות משום שלא פגעתי באף אחד במעשים שלי. ניסיתי להתייחס אליהם בנימוס”.
סמוך לכניסת הצבא הסובייטי אל פולין ושחרור המחנה, בראס נצטווה להשמיד התשלילים שלו, אך הצליח לעקוף את הפקודה. רבים מתצלומיו מוצגים עדיין במוזיאון אושוויץ. קשה לומר בדיוק אלה מבין התמונות ששרדו שייכות לבראס, אך הוא נחשב לגיבור לאחר שסיכן את חייו כדי לשמר את התמונות המחרידות הללו, אשר מאוחר יותר עזרו להרשיע את המפלצות הנאציות שהזמינו את התצלומים. בערך 200 אלף תמונות כאלה צולמו ונושאות בתוכן את שם המצולם, הלאום שלו ומקצועו.
“מורשת עוצמתית של דימויים בזכותם אנו יכולים לראות את קורבנות השואה כבני אדם ולא כחלק מסטטיסטיקה”.
לאחר שובו הביתה, בראס שעדיין שמר מצלמת קודאק אחת שנוצרה לפני המלחמה – ניסה לשוב לצלם, אולם לא היה מסוגל בשל מצבו הטראומתי. הוא נתקף סיוטים ומראות של “רוחות רפאים” מאושוויץ אותם תיעד – מאות אלפי אסירים שהיו מושא הצילום שלו ביניהם גם “ילדות יהודיות כחושות” שצולמו לפני שעברו ניסויים אכזריים אצל ד”ר יוזף מנגלה. בשל אי יכולתו לשוב לצלם פורטרטים, הקים בראס עסק לאריזת נקניקיות.
בשנת 2005 נעשה עליו סרט דוקומנטרי בשם “הפורטרטיאליסט”. הסרט המתעד את סיפור חייו ועבודותיו של בראס ובו הוא מספר את הסיפורים שהוא זוכר מאחורי חלק מתצילומיו.
הסופר פרגל קיאן אמר עליו “בראס הותיר אותנו עם מורשת עוצמתית של דימויים אשר בזכותם אנו יכולים לראות את קורבנות השואה כבני אדם ולא כחלק מסטטיסטיקה. הצילומים הם עבודתו של אדם שנלחם כדי לשמור על אנושיותו חיה במקום של רשע בלתי נתפס”.
וילהלם בראס נפטר בפולין בגיל 94. הוא היה נשוי, אב לשני ילדים וסב לחמישה נכדים. הוא חי עם אשתו עד יום מותו. מותו הוכרז ע”י היסטוריון של המוזיאון הלאומי אושוויץ בירקנאו.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה התשע”ח, 2018.
לזכור ולא לשכוח.
