הצילום מראשית ימיו נתפס כמדיום שאין עוררין על אמיתותו. יכולתה של הפעולה הצילומית לרשום בצורה מדוייקת את המציאות, בידלה אותו מן הציור, כך שהצילום נהנה מאותנטיות מלאה (בהסתייגות מסויימת שלא זה המקום לדון בה), אותה אותנטיות עצמה שיש למאובן או לחפץ ארכאולוגי. תצלום של אובייקט הוא בבחינת הוכחה ניצחת שהאובייקט קיים או התקיים בעבר. (צבי ינאי, המציאות הקפואה של המצלמה)
תצלום הוא בבחינת הוכחה ניצחת שהאובייקט קיים או התקיים בעבר.
התיעוד החזותי הוא אחד הגורמים החשובים בעיצוב התודעה ההיסטורית של השואה. לצד תיעוד ארכיוני של אירועי התקופה והמחקר בנושא, תרם התיעוד החזותי לידע על השואה, והשפיע על אופן ניתוחה והבנתה ועל האופן שבו נחרתה בזיכרון הקולקטיבי.
באותה תקופה אפלה, תוך סיכון ממשי לחייהם, היו כאלו שבחרו לתעד ולהנציח בעין המצלמה את הזוועות של המפלצת הנאצית, את המלחמה ואף את שגרת החיים בגטאות, בהמתנה להשמדה.
פרנסיסקו בויקס (Francisco Boix) - הצלם מהגיהנום
פרנסיסקו בויקס קמפו (מקטלנית: Francesc Boix i Campo), היה וטרן (יוצא צבא) מלחמת האזרחים בספרד וצלם שנכלא במחנה הריכוז מאוטהאוזן. במשפטי נירנברג ודכאו הציג תצלומים שמילאו תפקיד בהרשעתם של פושעי מלחמה נאצים.
כרפובליקני ספרדי הוא הוגלה אל צרפת בשנת 1939. הוא גויס על ידי “לגיון הזרים” הצרפתי ונלכד בשנת 1940 על ידי הגרמנים. בויקס, כמו מעל 7,000 ספרדים, היה אסיר במחנה הריכוז מאוטהאוזן בין ינואר 1941 למאי 1945.
מסוף אוגוסט 1941 עבד ב- Erkennungsdienst – מחלקת הצילום של הנהלת המחנה, צילם תעודות זהות של אסירים ותיעד אירועים במחנה.
פרנסיסקו בויקס הצליח להסתיר ולשמר עד לשחרור המחנה כ -2,000 סרטי צילום שצולמו על ידי ראש המחלקה של האס-אס, פול ריקן, וכן על ידיו.
ב- 28 וב- 29 בינואר 1946 נקרא בויקס להעיד במשפט נירנברג (בית הדין הצבאי הבינלאומי), ע”י התביעה הצרפתית, להציג תצלומים שצילם האס-אס במאוטהאוזן. תמונות אלה תיארו את התנאים שבהם חיו ונרצחו האסירים במחנה. הם היו גם הוכחה ניצחת לכך שהמחנה היה ידוע ומבוקר על ידי מנהיגים ובכירים של הרייך השלישי, כמו ארנסט קלטנברונר מראשי האס-אס, שהופיע בביקור הן במחנה מאוטהאוזן והן במחצבת וינהרבן הסמוכה למחנה. (קלטנברונר הורשע כפושע מלחמה והוצא להורג בתלייה באוקטובר 1946).
באפריל 1946 היה בויקס שוב עד, הפעם במשפט הצבאי האמריקני שהתקיים בדכאו נגד 61 נאשמים ממחנה מאוטהאוזן.
בין השנים 1945 – 1951 עבד בויקס ככתב תמונות בעיתונות הצרפתית, במיוחד בעיתון המזוהה עם המפלגה הקומוניסטית הצרפתית.
פרנסיסקו בויקס נפטר בפאריס ב- 7 ביולי 1951 מאי ספיקת כליות בגיל 30.
המורשת של בויקס
המסמכים הגרפיים האלה – התמונות שבויקס שמר ממאוטהאוזן, כמו גם קבצים גרפיים אחרים, אינן מאפשרות לאיש להכחיש את עדויות הניצולים ואת אמיתותה של השואה או לדבוק בנרטיב כי זו המצאת תעמולה בלבד.
כשניצולים אלה יעזבו אותנו, יהיו לנו, לאנושות, את התצלומים ואת הסרטים הללו כדי להבטיח ולדאוג כי האסון שקרה לא ייפול לתהומות השכחה.
בתקופה בה עולה וגוברת האנטישמיות ברחבי העולם, במציאות של “פייק ניוז” וריבוי אמצעי תקשורת ורשתות חברתיות העוזרות בהפצת שנאה ודיסאינפורמציה, חשוב אולי יותר מתמיד להעלות למודעות את השואה – שואת היהודים. ללא מצמוץ, ללא הקבלות לשום תקופה או מעשי זוועה אחרים ולעשות הכל כדי שלא תהיה בה זילות. השואה היתה ועודנה הפשע המחריד ביותר בתולדות האנושות ואין דבר אשר ישווה לה.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה התשפ”א, 2021.
לזכור ולא לשכוח.
