כצלם שבודק תמיד את הגבולות של הציוד שבידי (כרגע עם ה-Galaxy S25 Ultra וה-Fold 7), אני נתקל לא מעט בשאלה: באיזה פורמט הכי נכון לצלם?
כברירת מחדל, רוב המכשירים המתקדמים היום מציעים לצלם בפורמט HEIF/HEIC. על הנייר, זה העתיד – קובץ יעיל ומתקדם יותר טכנולוגית. אבל שמתי לב לתופעה מעניינת: כשאני מתמקד בפרטים הקטנים והעדינים (טקסטורות, שיער, דשא), התמונה ב-HEIF/HEIC מרגישה לפעמים קצת “מוחלקת” מדי ופחות חדה בהשוואה ל-JPEG הוותיק.
אז החלטתי לבדוק – האם זו תחושה סובייקטיבית, או שיש לזה סיבה טכנית?
המסקנות שלי עשויות לעזור לכם לבחור נכון יותר לפני הצילום הבא:
הצד של JPEG (הוותיק והאמין):
הוא משתמש בדחיסה פחות יעילה, מה שמייצר קבצים גדולים יותר. היתרון הגדול שלו הוא הנטייה לשמור טוב יותר על ה”גרעיניות” הטבעית של התמונה. בעין האנושית, זה מתרגם לתחושה של חדות וטקסטורה “קריספית” יותר בפרטים הקטנים.
הצד של HEIF/HEIC (היעיל והחכם):
הוא משתמש באלגוריתמים מתקדמים לכיווץ התמונה. כדי להגיע לנפח קטן, המנגנון מזהה לפעמים טקסטורות עדינות כמידע “מיותר” ומבצע להן “החלקה” (Smoothing). אבל ל-HEIF/HEIC יש יתרונות שאי אפשר להתעלם מהם:
נפח אחסון: חיסכון של 40-50% במקום לעומת JPEG. נתון קריטי למי שמצלם המון.
עומק צבע (10bit): במצבי HDR, הפורמט שומר על מעברי צבע חלקים הרבה יותר (מונע “פסים” בשמיים ובשקיעות).
הצלע השלישית: RAW
זהו פורמט שלא מיועד למי שמחפש “צלם ושכח”, אלא למי שרוצה מקסימום שליטה. הקבצים גדולים ולא תמיד נראים מרשימים ישר מהמצלמה, אבל הם שומרים את כל המידע הגולמי ומאפשרים להציל תמונות ולדייק צבעים בעריכה בצורה ששום פורמט אחר לא מאפשר.
השורה התחתונה שלי:
אם אתם “ציידי פיקסלים” וחשובה לכם הטקסטורה המדויקת של פורטרט או חומר גלם – לכו על JPEG.
אם אתם מצלמים נופים, שקיעות, ורוצים לחסוך מקום במכשיר – HEIF/HEIC יעשה עבודה מעולה.
אם זו תמונה קריטית שאתם מתכננים לעבד ולערוך – רק RAW.
רוצים ללמוד איך להוציא תמונות מדהימות מהסמארטפון (או מהמצלמה)?
אני מזמין אתכם ללמוד איתי – בין אם בהדרכות פרטיות ממוקדות, ובין אם בקורסי הצילום המקצועיים שאני מעביר בבית הספר “צילום בעם”.
לחצו כאן לכל הפרטים ויצירת קשר