סטילס ווידאו בעידן הדיגיטלי (ממש לא מה שאתם חושבים)
לפני כשנה-שנתיים נתקלתי בסרטו הדוקומנטרי של סולו אביטל “יותר מ 1000 מילים”. הסרט מתעד את חייו של זיו קורן, צלם עיתונות, שלא מחמיץ אף אירוע מאחורי העדשה.
“אביטל התלווה אל זיו קורן במשך קרוב לשנתיים באופן אינטימי ורגיש. מלאכת הצילום של שניהם נעשית בעין המלאכה של מהומות ופיגועים, במפגשים חשאיים עם מבוקשים ולבסוף ביציאה הישראלית מעזה.
נושא הסרט אינו הסכסוך אלא למעשה התמודדות של אדם בהיסטוריה של זמנו והמקום שהוא מוצא לו בין דפיה. הסכסוך עם הפלשתינים הוא רק אתר הצילומים שבו מתחולל מאבק זה. הסרט, כמו זיו, מנסה להראות את התמונה הציבורית כללית על ידי הסתכלות בתמונה הפרטית-אישית. הוא מעלה את השאלה מדוע ואיך קם האיש הזה כל בוקר, נפרד מאשתו, נפרד מבנותיו ויוצא אל שדות הקרב.
במוקד הסרט לא עומדת ההיסטוריה מבעד לעדשת המצלמה, כי אם הצלם מבעד לעדשת ההיסטוריה” (מתןך NRG).
הספר, שנושא את אותו השם, נמצא ברשותי והוא אחד מספרי הצילום האהובים עלי. לאחר שצופים בסרט התמונות שבו מקבלות ערך מוסף.
אחת הטכניקות שעניינה אותי היתה כיצד הצליחו לשלב את קטעי הסטילס תוך כדי צילום הוידאו אחד לאחד?
בתחילה חשבתי כי זו רק הקפאה של פריים קולנועי, אך ממבט בגלריית התמונות שבתוספות הסרט ובספר מסתבר כי אלו פריימים ממצלמתו של זיו. לאחרונה נתקלתי בסרטון שמתאר חלק זה בעשיית הסרט.