תריס המצלמה

התריס (Shutter) הוא אחד החלקים במצלמה שקובעים את כמות האור שתכנס לחיישן. כאשר מהירותו גבוהה – כמות האור שתפגע בחיישן תהיה קטנה וכשמהירותו איטית – אור רב יכול לפגוע בפני החיישן.

אדוארד מייברידג’ (Eadweard Muybridge‏ 9 באפריל 1830 – 8 במאי 1904) היה צלם אמריקני יליד בריטניה, ממבשרי אמנות הקולנוע והראשון שהצליח למעשה לצלם תנועה מהירה.

מייברידג’ החל לבנות את שמו כצלם בשנת 1867 בסדרת תצלומים מרשימה של הפארק הלאומי יוסמיטי.

הוא פיתח שיטות צילום מיוחדות ומניפולטיביות, שאפשרו לו ליצור שמיים דרמטיים ומלאי עננים, בעזרת תריס שחילק את חשיפת לוח הצילום לזמני חשיפה שונים.

ב 1872 שכר איש-העסקים לילנד סטנפורד, מושל מדינת קליפורניה לשעבר, את שירותיו של מייברידג’ כצלם כדי לצלם את סוסיו. סטנפורד ניסה לפתור את החידה העתיקה בנוגע לתנועת סוסים: האם ישנו רגע בדהרת הסוס בו עוזבות כל פרסותיו את הקרקע והוא אינו נוגע באדמה?

סטנפורד שתמך בסברה, ניסה לרשום את תנועת הסוס בעזרת מכשירים מכאניים שונים אך ללא הצלחה, הוא פנה אל מייברידג’ בהצעה שיפיק עבורו דימוי בודד בו יראה הסוס באוויר. מייברידג’ טען בפני סטנפורד שניסיון כזה מעולם לא נעשה לפני-כן, וכי הצילום עדיין לא הגיע לרמה טכנולוגית גבוהה דיה, אך בסופו של דבר נענה לאתגר.

מייברידג’ הקים מערך של כתריסר מצלמות לאורך מסלול המרוץ של הסוס (במקום בו עומדת כיום אוניברסיטת סטנפורד), כשברקע קיר לבן ועליו מסומנים מספרים עוקבים במרחק 21 אינץ’ זה מזה. לתריסי המצלמות (שפעלו כך נטען, במהירות של 1/2000) הוצמדו חוטי כותנה מגולוונים, שנמתחו לרוחב מסלול הדהירה, כך שהסוס משך אותם בדרכו, ובכך הפעיל את המצלמות האחת אחרי השנייה.

התריס והמצלמות בהן השתמש מייברידג’

ביולי 1877 הציג מייברידג’ תמונות בהן נראה סוסו של סטנפורד בדהרה, כשארבעת רגליו מנותקות מן הקרקע. העובדה שדימויים אלו נוצרו במצלמה – מכשיר שנתפס כמספק רישום אמין ואובייקטיבי – זיכתה אותם בסמכות שאף רישום לא יכול היה לזכות בה, והם נתפסו כהוכחה ניצחת לכך שישנו רגע בו הפרסות אכן אינן נוגעות בקרקע. העיתונות קבלה את התמונה בהרגשות והתייחסה אליה כאל “פלא בצילום”; מייברידג’ זכה בגינה למדליה בתערוכה התעשייתית של סן פרנסיסקו.

מייברידג’ המשיך בניסוייו, ואף הגדיל את מספר המצלמות ל-20 ואחר-כך ל-24. במספר מקרים הציב את המצלמות בזוויות שונות למצולם, במטרה לתפוס בו זמנית כמה נקודות מבט. החשיבות המרכזית של ניסוייו של מייברידג’ הייתה בהפניית תשומת הלב של חוקרי תנועה למדיום הצילום כמכשיר מרכזי במחקר.

צילום במהירות תריס גבוהה מסייע בהקפאת תנועה דוגמת הצילום המפורסם של הכתר שיצרה התנפצותה של טיפת חלב:

צילום: Bill Gracey

אך גם לצילום במהירות תריס נמוכה יש את
הקסם שלו, דוגמת היריד הלילי הזה:

או מעגלי הכוכבים האלו שצולמו בחשיפה של 7 שעות (כן כן, “מהירות תריס” של 7 שעות – מטורף!)

בכיתה עשינו ניסיון מהיר – הושבנו את נטלי על כיסא במרכז כשמסביבה שאר המשתתפים. מהירות התריס כוונה לשנייה ועם הלחיצה על המחשף (לחצן הצילום) התחילו שאר המשתתפים ללכת.

נתראה במפגש הבא!