קיימות מספר שיטות למדידת האור של הסצנה המצולמת, כאשר כל שיטה מתאימה לתנאי צילום שונים.
מדידה הערכתית (Evaluative)
שיטת מדידה זו מתאימה לרוב מצבי הצילום השכיחים. בשיטה זו התמונה מחולקת למספר רב של אזורים והמצלמה קובעת את החשיפה, בהתבסס על כמות האור שנמדדה בכל אחד מהאזורים. שיטה זו נחשבת למספקת את החשיפה המתאימה ביותר ובעלת דיוק גבוה מאוד.
מדידה משוקללת מרכז (Center Weighted)
המצלמה משקללת את התאורה הממוצעת מיעד הצילום כולו אך מוענק משקל יתר ליעד הנמצא במרכז. מצב זה מתאים לצילומי פורטרט (המצלמה מתאימה את חשיפה למצולם אבל גם מתחשבת בבהירות הרקע מאחוריו) או צילומי תקריב (מאקרו) ואף במצבים אחרים בהם חשוב למצוא את החשיפה הנכונה לפי מרכז התמונה.
מדידה נקודתית מבטיחה כי האובייקט החשוב בתמונה יזכה לחשיפה נאותה. בשיטה זו, האור נמדד מאזור קטן במרכז התמונה, המסומן על גבי הצג או בעינית, באמצעות עיגול זעיר בקוטר מילימטרים בודדים. מתאימה למקרים בהם ברצוננו לוודא כי אזור מסוים בתמונה יקבל חשיפה מדויקת. לדוגמה, כאשר המצולם תופס שטח קטן מהתמונה, אך הוא בהיר או כהה משמעותית ביחס לרקע. ברוב מצלמות ה SLR, המדידה הנקודתית לרוב מסונכרנת עם נקודת הפוקוס, כך שקריאת האור נמדדת מאותה נקודת הפוקוס שנבחרה.
nice…